האחריות ההורית קבועה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962. החוק קובע את מכלול הזכויות והחובות של הורים כלפי ילדיהם הקטינים (בגילאים 0-18).
האחריות ההורית מושתתת על היות ההורים האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם ומשמעותה: “החובה והזכות לדאוג לצורכי הקטין”, החל מצרכי הקיום שלו (מזון, ביגוד, קורת גג, בריאות, ביטחון…) ועד להכוונה והדרכה נאותות בכל תחומי החיים (כגון: חינוך, רכישת השכלה, פיתוח מיומנויות וכישורי חיים…). למימוש האחריות הנ”ל, הוענקו להורים סמכויות להחזיק בקטין, לקבוע היכן יגור, היכן ילמד, כיצד יתחנך וכו’.
השתתת האחריות ההורית על האפוטרופסות מגלמת בחובה פוטנציאל התלקחות למאבקי כח בין ההורים – מי מבניהם הוא ההורה הראוי לשמש “משמורן” ומי יזכה בזכויות ביקור בלבד. ואכן, לנוכח המצב המשפטי הנ”ל, ברובם המכריע של משפטי הגירושין מנהלים ההורים (ובהרבה מהמקרים, הם נגררים) מאבקים עקובים מדם במלחמה אשר קורבנותיה הם עצמם וגרוע מכך, ילדיהם הרכים.
לרב, ההתדיינות המשפטית בענייני הילדים הינה פוגענית באופן ממשי וברור. במצב בו ההורים חלוקים ביניהם נאלצים בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים להפקיע מהם את סמכויותיהם ההוריות ולהעניקן לפקידת הסעד לסדרי דין אשר תקבע עבורם היכן ישהו הילדים, עם מי, תדירות המפגשים וכו’. חשוב לזכור, כי אמנם הסמכויות נשללות מן ההורים אך אחריותם תקפה ולא מתבטלת.
העיקרון המנחה אותי בסיוע ללקוחותיי המתמודדים עם סוגיית אחזקת הילדים מבוסס על גישה השמה את הדאגה לטובת הילדים כשיקול ראשון במעלה. גישה זו מנסה להטמיע תפיסה נורמטיבית חדשה המבססת את האחריות ההורית על זכויות הילד (ולא על האחריות והסמכויות ההוריות הקבועות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות) הכוללות, בין היתר, את הזכות לזהות עצמית, כבוד והכרה בילד כאדם עצמאי; הזכות להבטחת שלומו הגופני והנפשי, בריאותו, חינוכו, כלכלתו ברמה הולמת, רצונו, רגשותיו, דעותיו, גילו, מינו, תכונותיו וכשריו המתפתחים, ממד הזמן בחייו וההשפעה הצפויה עליו לאורך חייו כתוצאה מפרידת ההורים; הזכות לקיום קשר הורי סדיר וישיר בין הילד לבין כל אחד מהוריו ובינו לבין בני משפחתו ואנשים משמעותיים אחרים בחייו. תפיסה זו קבועה באמנה בדבר זכויות הילד אותה אישררה מדינת ישראל בשנת 1991 והיא מהווה גם את הבסיס להצעת חוק: הורים וילדים משנת 2012, אשר למרות שטרם אושרה כחוק מחייב מצאה ביטוי ביותר ויותר פסקי דין של שופטי בתי המשפט לענייני משפחה בשנים האחרונות.
במהלך השנים הרבות בהן אני מלווה את לקוחותיי בסכסוכי משמורת נחשפתי למחיר הנפשי הכבד אותו הם וילדיהם נאלצים לשלם, ושמתי לי למטרה להשקיע את מלוא המאמצים והמשאבים לצמצם ככל האפשר את הפגיעה בהם באופן שיוכלו לממש את אחריותם ההורית. לפיכך, אני מעודדת ומובילה את לקוחותיי להגיע ל’הסכם הורות’ המוציא את עניינם של הילדים מחוץ להתדיינות המשפטית. ההסכם מותאם לנסיבות הקונקרטיות של כל משפחה, חלוקת זמני השהות בין ההורים והצרכים המיוחדים לכל ילד וילדה.
