מעבר להשלכות הרגשיות והחברתיות של הגירושין, לפיצול התא המשפחתי בו מעורבים ילדים קיימת השפעה ישירה ומשמעותית על המצב הכלכלי של ההורים. החובה לדאוג לכלכלתם ולתשלום הוצאותיהם של הילדים מהווה את סלע המחלוקת העיקרי בתהליך הגירושין. הואיל וכל ילד בישראל זכאי למזונות מהורהו, הרי שגם הורים שלא נישאו מעולם נדרשים לטפל בסוגיית המזונות. ההחלטה על אופן חלוקת הוצאות הילדים הינה מורכבת ומושפעת מפרמטרים רבים, במיוחד כשמדובר במזונות לתקופה ארוכת טווח. בכל מקרה, מומלץ להיעזר בעו”ד מומחה בתחום גם כאשר הגירושין נעשים בהסכמה או כשעורכים הסכם להורות משותפת.
אני פועלת בנחישות על מנת להשיג ללקוחותיי הסדרי מזונות צודקים והוגנים המשקפים בצורה מדויקת ככל האפשר הן את יכולותיהם הכלכליות, והן את מידת מעורבותם בטיפול בילדים, תוך הקפדה על שמירת רמת חיים נאותה להם ולילדיהם.
כיצד מתחלקים המזונות בין ההורים?
לכל משפחה מאפיינים הייחודיים לה, רמת חיים ומקורות הכנסה שונים ובהתאם, גם אופן חלוקת ההוצאות של הילדים משתנה ממשפחה למשפחה. עם זאת, מתוך התפיסה הדוגלת באחריות הורית משותפת, נעשו ניסיונות בישראל (ועדת שיפמן) לקבוע מחשבון מזונות המורכב משני פרמטרים עיקריים: הכנסות ההורים (מעבודה ומכל מקור שהוא, כגון: מנכסים, מתנות או תמיכת משפחה), וחלוקת זמני השהות בין ההורים (ככל שחלוקת הזמנים שווה יותר כך גם חלוקת המזונות). למרות שהמלצות ועדת שיפמן טרם קיבלו תוקף חוקי מחייב, מתגבשת בשנים האחרונות פסיקה המיישמת הלכה למעשה את עקרונות המודל.
החובה לשאת במזונות הילדים נקבעת בישראל על פי הדין הדתי החל על בני הזוג. הדין היהודי מבחין בין שני סוגי צרכים המרכיבים את סכום המזונות: “צרכים הכרחיים” (“מזונות הכרחיים”) הכוללים: מזון, ביגוד, הנעלה, מדור והוצאות הבית ו“צרכים שאינם הכרחיים” (“מזונות מדין צדקה”) הכוללים הוצאות כגון: חוגים, שיעורי עזר, קייטנות, חופשות, שמרטפות ועוד. חלוקת המזונות בין ההורים נקבעת בהתאם לגיל הילד:
עד גיל 6 – חובה אבסולוטית של האב הנושא הן במזונות ההכרחיים והן במזונות מדין צדקה.
מגיל 6-15 – האב נושא במזונות ההכרחיים; האב והאם נושאים יחדיו במזונות מדין צדקה, בהתאם ליכולותיהם הכלכליות.
מגיל 15-18 – האב והאם נושאים יחדיו במזונות מדין צדקה בהתאם ליכולותיהם הכלכליות.
היות והדין היהודי אינו מטיל חובה לשאת במזונות ילד מעל גיל 18, הוסיפה הפסיקה חובה זו לאור המציאות הישראלית בה צעירים משרתים בצה”ל וקבעה, כי בתקופת השירות הצבאי ישלם האב 1/3 משיעור המזונות ששולמו עד גיל 18.
כיצד מחושבים דמי המזונות?
היות ולכל משפחה מאפיינים הייחודיים לה, רמת חיים ומקורות הכנסה שונים הרי שבהתאם, גם חישוב המזונות משתנה ממשפחה למשפחה. עם זאת התגבשה בפסיקה נוסחה בלתי פורמלית המעמידה את מזונות המינימום לילד לחודש על 1,200-1600 ש”ח + החלק היחסי במדור + מחצית מההוצאות החריגות. סכם זה מוטל על האב בלבד, ללא תלות בהכנסתו ויכולתו הכלכלית, בהכנסתה של האם, או בחלוקת זמני השהייה בין ההורים. היטיבה לתאר את המצב המשפטי כב’ השופטת עדנה ארבל (בע”מ 2561/08): “חובתו המוחלטת של האב לשאת בצרכים ההכרחיים של ילדיו הקטינים חלה בין אם המשמורת על הילדים נמסרה לאם, בין אם היא נמסרת לאב, ובין אם היא ניתנת במשותף לשני ההורים”.
שינוי מגמה
אחרי שנים רבות של אפליה מגדרית ופסקי דין למזונות שגזרו חיי עוני על גברים רבים, שונתה ההלכה בפסק דין תקדימי שניתן בבית המשפט העליון בחודש יולי 2017 (בע”מ 919/15). פסק הדין מבטל, הלכה למעשה, את את החיוב במזונות הכרחיים במדרגת הגיל 6-15 וקובע, כי מזונות הילדים (הן ההכרחיים והן הלא הכרחיים) הם מדין צדקה ואלה יחולו על שני ההורים במשותף, בשים לב לחלוקת זמני השהות של כל אחד מהם עם הילדים ובשים לב ליכולתם הכלכלית.
אין ספק כי ההלכה החדשה עושה צדק ושוויון בין ההורים בנוגע לחלוקה שווה בנטל המזונות. אך זאת, רק באותם מקרים בהם ההורים מקיימים חלוקה שווה בזמני השהות עם ילדיהם והכנסתם דומה. עם זאת, בל נשכח כי עדיין במרבית המקרים, נשים ממשיכות לשאת באופן כמעט בלעדי באחריות לטיפול בילדים לאחר הגירושין וממשיכות להשתכר פחות מגברים ובמקרים אלו, תמשיך לחול ההלכה הקודמת.
